מרים גרוף / הדמיון |
למה דמעות חונקות את גרונך,
גופך טובל בתוך בכי יקירה,
תני לי וארגיע את כל כולך.
קול מגיע ממרחקים,
קול מלטף קול מלחש.
הרשי לי להתקרב לנגוע בך,
ארפא כל פצע אשכיח כל כעס,
אוצי ממך את המר,
רק תני להתקרב.
היא הולכת אחרי הקול המלחש,
הקול הקורא לה ממרחקים.
איישר כל כיווץ וקמט באצבעותיי
אייבש בהבל פי כל דמעה.
אנענע אוצך בזוועותיי,
בואי בואי אהובה.
לשווא היא מושיטה יד,
הקול ששמעה הוא אשליה,
הוא קיים רק בדמיונה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|