|
מגיע יגע עד קצה
גבול היכולת שלי
גבול הסיבולת שלי
הקרקע נעה
השלג חותר תחתיי
כמו הליכון חשמלי בהילוך איטי
כמו חשמל בהילוך איטי
הרוטינה רוטנת
שאריות של חיוכים
של מבטים זורחים מהאביב שעבר
שמורים באמתחתי היטב
פעם הקרקס הזה
היה לכל המשפחה
פעם היו באים כולם
ערוגת גברים דוגרים
נשים וטף
פעם היו באים כולם
והלילה מיזנתרופיה, רבותי
הקוטב הצפוני זה אני
נחוש לחקור את מקור הקור
קליפה של קליפה של קליפה
מתחת לפני הזעם
מתחת לפני הייאוש
ולו בעבור שיר.
ללילה הזה יש ריח של
קרח
לקרח הזה יש ריח של
לילה
שירתה של החמה אינה
נשמעת במחוזותיי עוד
אפילו הירח שכח אותי
צעדים ראשונים אל האינסוף
והנצח שמפריד בינינו
לא מתבלבל
נצח
לא מתבלבל לעולם
אם את המנגינה הזאת
אי אפשר להפסיק
מישהו מוכרח לפחות
להפוך דף פעוט בספר העב הזה
ולו בעבור שורה תחתונה. |
|
|
אז כמנהגי הנלוז
פגשתי בה שוב
חלודה ורטובה.
עמדה לה בפינה.
היא ביקשה רק
2.5 אז לא אמרתי
לה לא. ביחוד
שביום כזה, לא
היו לה הרבה
לקוחות.
הכנסתי את ידי
לתוכה
על הצג הופיע
help your
self.
היא גנחה.
לקחתי את כוס
הקפה מתוכה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.