אי שם באנטרקטיקה
משהו נמס עכשיו
מתעורר בי רצון לכבס
עכשיו
עם עפרון יום ההולדת שלי
השברירי
השבור

הבלתי צפוי לא סוגר אחריו
את הדלת השקופה
אם אתה מרגיש שקוף
כמו דלת
אם אתה רוצה לעוף
תגיד שאתה רוצה לעוף
שאתה לא רוצה להשאר
ביחד יותר
פשוט

מלנכוליה ורודה
כמו של כימיקל מקולקל
משאירה אותי לשער
משאירה אותי לשורר
השערה חסרת השראה
אם רק היתה לי עוד
אמא  
תני לי משפט מבריק שאת מכירה
גדוש אומנות משפריץ כמו ממטרה
לא יודעת. אין לי,
די. אמרה
והשיחה נותקה
מחר על הבוקר אני
קונה שתיים אומנות במכולת
בשביל לפתוח את היום

נוקפות השנים
וכבר עוד רגע חנוכה שוב
וקר כל כך באנטרקטיקה
ורחוק מהבית ותלונות
והדרך עוד רחוקה מאוד, דרדס
מזכיר לי מוחי העתיק

מכבה את עצמי
במאפירה הכבדה
ביותר
לו רק היה ניתן כאן זמן
לא ניסים ונפלאות
זמן