בין הטלפונים קולי נרעם,
והסיכות מפוזרות על שולחן של אמש,
שוב בלאגן, אני נרעש
ועננת לחץ שחורה מאיימת על עומס מן המערב.
אך בביס הראשון נשאבתי
לאותו נווה מדבר,
חדש - ישן.
כמו שינה קצרה ועוד טרם ניעורו עיני,
לערימה של ניירת חזרתי,
עם זנב בין רגליי.
ובמקום אחר התהפכו היוצרות,
המובטל יושב מול שולחן ערוך כיאות.
אל הסנדביץ' מושיט ידו,
מחלץ את הנקניק מתוכו
ואוכל להנאתו??? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.