נמאס לי להיות כרית סיכות.
מבטים ננעצים בי
ואתה רוצה לחדור לתוך הנשמה שלי,
לכבוש את הצד האפל של הירח
ולהקים בו דוכן פלאפל.
הזונה הדמיונית של דוסטוייבסקי
מעוררת בי יותר רחמים
ממה שמישהו אי פעם יתן לי.
אני רוצה לטהר את השם שלה.
לקרוא לה באיזה כינוי פוליטיקלי-קורקט
כדי שתפסיק להיות כזו קדושה מעונה.
במחשבה שניה,
הייתי קוראת לה מריה
רק כדי שהצדקנים יזדעזעו עוד טיפה.
סוניה היא הזונה בספר החטא ועונשו והיא הבן אדם הכי מוסרי
בסיפור, לדעתי.
איכשהו ממש הזדהתי עם הדמות שלה.
למי שעדיין לא מבין את השיר, הייתי ממליצה לקרוא את הספר,
למרות הקושי. |
