אז מה קורה? לפחות עכשיו? אני בטוח שכבר בכית כמה פעמים...
הפעם הראשונה הייתה כנראה על כך שאת לא בטוחה שתסתדרי לבד
והפעם השנייה הייתה אחרי שהפנמת שאת נשארת בלי שחר, לפחות לזמן
מה, ואחר כך בגלל שאת עוזבת את האנשים שאת מכירה, ואני לפחות
מקווה שפעם אחת זה היה בגלל שאת עוזבת אותי ואת ההורים. ואני
בטוח שגם על המטוס תלכי לשירותים ותזילי דמעה, לא מצער אלא
בגלל סוג של שחרור שגורם לפרץ של אנרגיה ושל הורמונים, ואז
באותה שנייה שתזילי דמעה את גם תביני שסוף סוף את חופשייה.
נכון שכבר אחרי שירותך המצומצם בצבא הרגשת שזהו, את לא כפופה
יותר לאף אחד אבל עדיין חזרת בכל פעם לבית הוריך ועדיין היית
תחת מישהו אחר! אבל כל זה כבר לא שם. את עכשיו מכל הבחינות -
עצמאית.
ובשבוע הראשון עדיין תהיי ירוקה ועדיין לא תדעי ועדיין תרגישי
רצון לחזור למיטה שלך בבית, אבל אחרי כמה דקות תשלימי עם זה
שאין דבר כזה - הגעת כדי לשכוח וליהנות, ואחרי כמה שבועות
תיזכרי רק בדברים שבאמת שינו לך כשהיית כאן, וגם זה ייעלם,
אולי מדי פעם תחלמי על משהו שקרה או על מישהו שעדיין נמצא
בגבולות הארץ, וכמובן שמטרת הטיול הזה, עמוק עמוק בלב שלך,
הייתה לשכוח, אפילו אם לזמן קצר, את החיים כאן. אל תדאגי, זה
יקרה! אבל עד אז יש לך לפחות 20 שעות, שמתוכן את תעבירי חלק
בשינה, חלק באכילה ובשתייה, חלק בשמיעת מוזיקה ובקריאת ספרים,
וחלק בסגירת מעגל.
אני בהחלט מקווה שכבר בנקודה זו נפתרו כל בעיותייך ושאת טסה
בראש נקי כי אין דבר יותר מספק מלהתחיל מחדש. ואני בטוח שיש
בחזקתך יומן שאני מצפה שיהיה מלא כשתחזרי.
אז מגיעה לך תודה -
על הידע שהורשת לי; על הספרים שאמרת לי לקרוא; על הקווים
המנחים; על הסרטים שאמרת לי לראות; על ה"תעשה ואל תעשה" במשך
השנים; על זה שהיית שם ברוב הפעמים שהייתי צריך אותך; על המודל
לחיקוי שהיית; אפילו על השנאה שלפעמים הייתה בינינו ושגרמה לי
לעמוד על שלי; וכמובן על הדברים הקטנים שאנחנו זוכרים לטובה
אבל ברגע האמת (כמו זה שמונח לפניי) שוכחים מהם.
דבר שני, תיהני!!!
ודבר שלישי ואחרון לפני שאת נרדמת - תזכרי תמיד להסתכל קדימה
על העתיד אבל לא לשכוח את עברך ומי בנה וטיפח אותך -
Remember your past, live your present, plan for the future.




באהבה רבה ועם רצון עז שתצליחי בחיים - יואב ארדן
                Joe