אם אנחנו סוף סוף מדברים על קצת אמת, הגיע הזמן.
אני יושבת פה מול המחשב מנסה להגיד לך את מה שאני רוצה להגיד
לך כבר הרבה זמן, אבל אף פעם לא יכולתי, וגם לא אוכל.
אז הנה אני כאן,
מסתתרת מאחורי המחשב,
מאחורי אותיות,
שיכולות להסתיר את העיניים שלי,
שכבר הרבה זמן לא מפסיקות לבכות.
אולי זו בריחה ואולי זו דרך להגיד לך את כל מה שאני באמת
חושבת,
אני יודעת שמגיע לך לשמוע קצת אמת,
אבל האמת היא שגם אני לא בטוחה, גם אני מפחדת.
הסתכלתי עלייך היום, ופשוט ידעתי,
אני מכירה אותך כל כך טוב, קל לי להגיד מה תגיד, קל לי להגיד
מה תחשוב, קל לי לדעת ממה תצחק או ממה תבכה, אבל הורג אותי
שכמה שאני מכירה אותך יותר טוב, אני מאבדת את עצמי.
תמיד הסתכלתי עלייך באופן שונה, או שאולי שיכנעתי את עצמי,
או שאולי העדפתי לא להאמין...
פחדתי להפסיד אותך.
פעם ראשונה שבאמת היה לי מישהו כמוך, (ואין הרבה כאלה...).
ואם אנחנו מדברים סוף סוף על אמת, אז רק שתדע לא רציתי לשקר
לך.
אבל כל זה נבע ממערכת גדולה של שקרים שביני לבין עצמי,
למשל כשראיתי אותך היום כעסתי עלייך, בלי סיבה.
כעסתי עלייך בלי להבין על מה, אולי חשבתי שכך יהיה יותר קל...
אבל כעבור כמה שעות יותר מאוחר מתברר שזה לא היה עלייך, אלא
עליי, על הטמטום שלי, שאת האמת לא אמרתי לך בזמן ועכשיו אתה
שלה.
גם זאתי נקודה.
תמיד לא משנה מה חשבתי שתהיה שלי, זה מגעיל ורכושני וזה תכונה
שלא הרבה מתגאים בה, וזה אפילו לא תכונה שלי, אבל רציתי להבטיח
לעצמי שתהיה שם תמיד, והינה כמה שהכרתי אותך ואני יכולה לצפות
כל צעד שלך,
את זה לא צפיתי.
אני מרגישה שהפסדתי אותך, וקשה לי.
אני רואה אותך איתה, ואני מרגישה מגעיל עם עצמי.
אני לא שונאת אותה, ההפך אני אוהבת אותה,
ואם חושבים על זה אתם מתאימים,
ותמיד רציתי שתהיה לך מישהי (אולי איפשהו חשבתי שמתישהו בעתיד
הרחוק זאת תהיה אני),
אז למה זה כל כך קשה??
יש לי נטייה לסבך דברים, יש לנטייה להיכנס לסיפורים,
אבל אתה יודע מה אהבתי איתך, שתמיד שהיינו ביחד, הכל נראה לי
כל כך פשוט, הכל נראה לי טוב.
אז למה עכשיו כל רגע שאיתך, אני מרגישה יותר ויותר רע.
ההרגשה הזאת לא עוזבת אותי, וכואב לי.
אני לא כועסת עלייך שאתה איתה, אני לא כועסת עליה, אני כועסת
על עצמי, ורק על עצמי.
כי כל כך הרבה פעמים שיקרתי, ורק עכשיו סוף סוף הבנתי.
אז קצת אמת מכל הסיפור זה -
שאני אוהבת אותך!
וכמה שחשבתי שזה יעבור בקרוב,
הקרוב הפך לחודש, חודשיים ועוד.
אז זהו, אבל זה הבעיה שאת האמת אני לא יכולה להגיד לך,
אז כנראה שלעולם לא תוכל לדעת,
ואולי עדיף כי עסקתי כל כך הרבה בלשכנע את עצמי שבינינו כלום
לא ייקרה.
ורוב הסיכויים שכך יהיה,
אז אם אי פעם תראה תדע שאני אוהבת אותך ותמיד אוהב...