ענן ערפילים ריחף מעל
צינה וקור עז
הבל אדים מפיו
עולה אל על

נעצר בקצה המצוק
גדר מפרידה
חוסמת דרכו
מסמלת סיום נתיבו

עומד לו כך
בקצה הדרך
טיפות גשם מכות
אינו חש מאום

גופו פה אך איה נפשו
משוטטת הנשמה
טרוד ראשו
אין חוט מקשר דווה ליבו

מאז יצא לו לדרכו
לא מוצא מנוח
לעיתים הוזה בודד
לפרקים אבוד נודד

מחשבותיו כמו גלגלי שיניים
יבש חומר סיכתם
חורקות במוחו טורפות
יכולתו לתכנן צעדיו

גם יופי הנוף שלרגליו
פריחת הטבע במדרונות צוקיו
לא מאוששים מעשיו
קור וערפילים הם חבריו

מושגים כל כך תואמים
לסערות הרוחשות
שעל ליבו כה מעיקות
סב על עקביו כתפיו שחו

עיניו טרוטות חסרות שינה
אפילו עלומיו נעלמו בשנייה
כמו עול עולם על כתפיו
רמסו אותו תלאותיו

ניגחו בו חייו התנפצו חלומותיו.