פתאום מרגישה לבד.
פתאום העולם שהיה נראה לי עוטף
נסגר ופוחד בדממה.
הכל בעצם שקר
מה שאני עושה בעצם לא ברור
לא ברור מה באמת יעשה לי טוב
לא ברור...
משקרת לעצמי.
משפילה מבט.
נותנת לעצמי ליפול,
אל תוך הדמעות
אל תוך הסבל.
מרשה לעצמי לטבוע
ולא שמה לב כמה עמוק
מחכה לו שיציל אותי
לא נושמת לבד.
מעניין איזה אוויר ימלא אותי,
איזה צליל ירגש אותי
לא יודעת להבדיל בין המציאות לחלום
הכל משחק.
עומדת לבד, על הגרדום המיועד
כל העולם צוחק סביבי
אך המשחק פוצע את האשליה לניצחון
ושוב מפסידה במלחמה עם עצמי
עם ההיא שעדיין רוצה לאהוב רגש שלא קיים
לא עוד דם מלוח הנוטף ממני בלילות...
לא עוד רעב למציאות חלומית
לא עוד הפסדים.
לא עוד שקר בזוי שלוקח אותי רחוק מהשקר האמיתי
לא עוד אמת גלויה ורודפת, שמרחיקה אותי ממחשבות
החושך צורב ומכסה את הלילה שיורד עלי
לא רוצה לדמם בזמן שאתה חי
כשעוד פנייך יכולות להביט בעיניי...
אך בבושה אשפיל מבט
אתן לעצמי ליפול...
ארשה לעצמי לטבוע
כי אין מי שיציל.