|
רוח שרבית מלטפת את פני המים
הכל שקט, דממה מוחלטת
אנשים לא הולכים ברחובות הפחד
בקבוקי קוניאק מתגלגלים על האספלט
כמו קול ליבי ההולך ומתרחק
ברחובות הפחד מתים כולם
מצבות וקברים פזורים בכל עבר
האדמה מכוסה בערפל מחניק
וקול הדממה החרישי צובע
את האספלט בצבעי הדם
ברחובות השקט נעלמתי אני
אך לפני צבעתי את האהבה
בלבן של תכריכים
ברק הלב מציץ אל היאוש
העונות מתחלפות בפראות
קרן של אור מפסלת את דרכה
מתוך הערפל הקר
מחזירה דקה למציאות
יושבת על מזח הלב
וחושבת אולי לראשונה בחייה
תרקוד ברחובות העצב
ותנצח את קול הדממה |
|
|
כולם מדברים על
שלום,
אף אחד לא מדבר
על צדק.
אם אני כבר פה
מדבר,
למה דף אחורי?
סלוגן זה דבר
חשוב ביותר
למדינה,
למה אתם שמים את
זה מאחור?
זה כמו, זה כמו
פח אשפה, זבל,
של מסעדות,
שתמיד שמים
מאחור.
אתם מחשיבים את
עצמכם לסינית
משלוחים שזורקים
את הזבל שלהם
מאחור?
יצא קצת ארוך,
מיילא.
אחד שלא מזדהה
בקצת דברי תוכחה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.