איך אתה מסביר את זה שאני תמיד מתקרבת אנשים?
- כי זה בטבע שלי להיות בסביבה אנושית.
איך אתה מסביר את זה שהם תמיד פוגעים בי?
- כי אני יותר מדי טובה אליהם.
איך אתה מסביר את זה שעד שאני נקשרת אני מתה להתנתק?
- כי הם לא יודעים להעריך אותי.
איך אתה מסביר את זה שאהבה תמיד פוגעת בי?
- כי אני נותנת את כל כולי.
איך אתה מסביר את זה שאני נשארת תמיד לבד?
- כי אני בוחרת לשתוק ולא לדבר.

תמיד יש להכל הסבר. תמיד אני נפגעת. ואני בוחרת לשתוק. לשמור
בתוכי.
להתהפך עם עצמי. לאכול את עצמי מבפנים, העיקר לא לדבר. כי אני
יודעת מה תהיה התגובה. לרגע זה יהיה רציני וחשוב ויום למחרת
לאחורי הגב - זה יהפוך לבדיחה.
תמיד אותה ילדה שנחשבת מבחינתי לאחד האנשים הכי קרובים אליי,
תמיד חוזרת על אותה הטעות שלה. ותמיד אומרת אחרי זה שהיא אוהבת
אותי. זה גורם לי לחשוב. אולי היא יודעת שהיא טעתה ואולי זה לא
יקרה שוב. אני נותנת עוד הזדמנות, מקווה לראות הבדל, אבל כלום
לא משתנה. כי תמיד ממשיכה להיות איתו. לידי וגם לא. ואני מחוצה
בפינה לא יודעת מה להגיד. מה לעשות. איך להגיב. וזה הורג
אותי.

ותמיד אני זאת שאשמה.