היות וביקורו השנתי חל ביום הולדתי, הוא הביא לי מתנה, קראתי
לה חווה.

חווה הסתובבה במעגלים גדולים מסביב למיטתי, מדי פעם מביטה לעבר
השעון, שהיה בצורת ביצה, מחכה לרגע שיבקע. היו רגעים שחשבתי
שהיא הולכת לעזוב אותי, שכן הזילה דמעה על אדן החלון. הפצרתי
בה כמובן להישאר עימי, אך ידעתי שעלי להרפות, כיוון ששמעתי את
השיר "עוף גוזל", ונתרגשתי עד מאד בקראתי כיצד הציפור הזקנה
חשה געגועים לגוזליה, אך הבינה כי הגיעה שעתם לעזוב.

חווה טענה לא פעם כי מדובר בעצם באשכיו של הכותב, ושכאשר איבדם
בשואה של 54', הטראומה הייתה קשה לו מנשוא, והוא כתב על
"גוזליו" שיר.

חווה מרושעת לפעמים.

קחו לדוגמא את אתמול, היום בו החליטה לשרוף את בית הכנסת
השכונתי, רק בגלל שהיה זה יום חג השבועות, וכולם הלכו לבית
הכנסת.
אף אחד לא רצה לבוא אלינו ולשחק איתה, ואף אני הייתי עסוקה
כהרגלי בספירת אוסף פירות היער שלי.

אני צמחונית.

חווה משתגעת מזה לפעמים, היא טוענת שחיות נוצרו למען התאבון
הבריא שלנו, ושזו דרך הטבע-לאכול אחרים. היא שינתה את דעתה
לאחר שאכלתי בטעות את הדגים שלה...חיחיחי...