ז'ופיק טוטסי / שעון חול |
באותו לילה
קשה, נורא.
הוא נתן לי את ידו
ולקחתי למזכרת פיסת נשמתו.
אסגור אותה עמוק בפנים
לבל יום יבוא
ויחמוק מזכרוני - אהובי - ידידי - יקיר ליבי.
כך ימים עוברים אט אט
עד שיניח עיניו עלי
וגופי יהיה צמא אליו.
אם רק לא היה מרחב
וזמן היה נמס בינינו
וחול היה נופל מתחתינו
הוא אותי היה אוהב
את עיני הכחולות שמצפות.
ויום יבוא, ולמרות הכל אקח אני
שוב את ידו
ואתן בתמורה
לא פחות ולא יותר
מפיסת נשמה
לזכר כל מה שפעם היה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|