בעייפות טוטאלית,
שיכור כלוט,
מנסה לפתוח את הדלתות,
הדלתות שיובילו אותי למחר חדש.

משחק בידיות,
כשקל רק צריך ללחוץ,
אחרות צריך לסובב כדי לפתוח את הדלת,
דלת לא מוכרת,
דלת למציאות אחרת.

אז שיחקתי,
לחצתי וסובבתי ומצאתי את הדלת הכי אכזרית,
זאת שנפתחת ולא נותנת לצאת,
עד שאשרף בלהבות ההיכל הנסתר מאחוריה,
עד שתחליט שנכוויתי מספיק,
מספיק כדי שאפחד להיכנס אי פעם לדלת אחרת.

עברו שנתיים עד שמצאתי את הגרזן,
ניתצתי את הדלת האכזרית,
להבות ההיכל פרצו מהדלת המרוסקת,
דרך גופי הן עלו בשאגה השמימה והותירו בי ניצוץ,
ניצוץ הבוער תמיד,
שיכאיב לי מבפנים,
שלא יתן לי לשכוח ולא יתן לי להפוך לדלת אכזרית.