משגיאותיי
באתי אלייך
מבקש את מבטך
רחמים שלא היו בחורף
הפכו פתאום מוכרים
בתוך ספרים ישנים
לא מצאתי אגדות
רק פנים, להביט בהם
ואת רוקדת שם
לעיתים גם אני מבקש
עוד רגע
בו ארגיש שוב את הכוח
ארגיש את הזמן מתנדנד
ואותי מבקש שוב
את מבטך
ואולי לאחוז בידייך
כמו במסע ארוך
על כביש עפר
עד שמגיעים לגבול
ומשם עפיפונים
ורק אנחנו לא ידענו את הדרך
אולי הזיות
ומשם באתי אלייך
מבקש להיות הגיבור
הילד הקטן
שלא הלך בלילות
יש במבטך
משהו מנחם
ואת תרקדי שם
כמו היית שם מתמיד
אף אחד לא מוותר
אף אחד לא מבקש את זה אחרת
מסתתרים, מאחורי כול תמונה
יש צבעים חדים
יש זמן שנאבק בנו
ואנחנו כמו ילדים קטנים
ואני מבקש שוב את ידך
לחצות את הגשר
אל הצד השני
משגיאותיי אני בא
מפלס לך את הדרך
סימנים של ימים חולפים
על פנים שהיו מבקשות
שוב פעם אחת, להרגיש אמת
אל השורות האחרונות
נגיע ונשב
אולי בתוכנו, יש משהו קורה
גם סיפורים גדולים
יכולים להסתיים בלי סוף
ואותך אני מבקש, אולי עוד פעם
משגיאותיי אני בא, לשכוח הכול
אל מבטך, אחזור
כמו ילד קטן שלא מפחד לישון