כבר לא יודעת למה המחשבה אלייך, הפחד ממני
ואין עוד כוח לחכות
הטבעתי את יגוני בשמי הערפל
והלילה אני צועדת אל מול כוכב נופל
מבקשת זמן של חסד.
כבר לא יודעת עד כמה בעיינים עצומות,בפעימות הלב
אמרתי - הנצח לא קיים.
אני מנסה לרקוד יחפה, יש בי צורך לאהבה
המתח הזה כמו קללה רובץ.
מתוך כלום וזיכרון הגעגוע יוולד
באומץ רב כי המים עמוקים
אלוהים בלי כנפיים ואלכוהול בכוס זכוכית
תשמעי את המילים, אני אומרת.
והדלת נעולה, שנות היסטוריה נוגעות
תעבור מעל גדרות התיל
החושך לא נעלם ואור כחול עוטף את העולם
יש מרד בהרגל, אולי נמצא עצמנו מופתעים. |
