די, די כבר!!!
תעזוב אותי תעזוב כבר את הראש שלא מרפה...
את המחשבות...
את החלומות...
פשוט תיעלם וקח איתך את הזיכרונות הכואבים.
לא רוצה יותר לסבול.
לא רוצה יותר את ההרגשה הזאת שכל הגוף מתכווץ כשאני נזכרת
בפנים היפות שלך שפעם היו מחייכות אלי.
נזכרת כל הזמן בשפתיים המדהימות שלך שידעו איפה לגעת כדי
לצמרר... ובעיניים החומות העמוקות עם הריסים הארוכים.
פשוט לך מפה.
צא לי מהראש.
נמאס לי לבכות עליך.
נמאס לי להתאבל על כל מה שהיה בינינו, זה גם ככה לא יעזור לי.
אבל אני לא יכולה להפסיק,
כי התמכרתי אליך כמו שמתמכרים לבושם טוב.
כמו שמתמכרים לסם.
כן, אתה הסמים שלי ואני עכשיו בקריז כי מזמן לא לקחתי אותך.
מזמן לא לקחתי אותך אלי וחיבקתי אותך חזק חזק ולחשתי שאני
אוהבת רק אותך ולא רוצה שתעזוב.
מה אני עושה עם כל האהבה הזאת?
אני חייבת להוציא אותה איכשהו... לבטא...
אבל לא יכולה כי אתה לא פה איתי...
כי אתה לא רוצה.
כי הלכת והשארת רק זיכרונות שמתמוססים לאט לאט אבל משאירים
חותם.
אין לי הרבה מה לעשות.
רק להגיד לעצמי בלב, שוב ושוב, שאני אוהבת אותך.
ואף אחד לא ישמע למרות שאני צועקת את זה.
אני אוהבת אותך.