מכסה אותך בסדין לבן
מיישרת את האדמה הקרה
הפרחים כבר קמלו מזמן
כמו הנפש שהייתה שלך
אלוהים הלך כשהלכת אתה
התנפצו הלבבות כולם

גלים של דמעות
הציפו את האוקיינוס
במדורת אש שעל המזח התנפצה
העיניים הכחולות שהדליקו את השמיים
לא יביטו בעיני

כשתחזור ארקוד איתך
את ריקוד הכוכבים
אהיה השקט שאהבת
הרוח הקייצית בלילות השרעב
האהבה נעלמה כשאתה הלכת
נחלי הדמעות לא יפסקו לעולם

לכל מקום שאלך תתלווה אליי דמותך
ובכל שנה אדליק נר זכרון
שינציח את שמך
ובנתיים אשאר ליד המצבה העצובה
אכסה אותה ברגש
ואותך באהבה.

מוקדש לבן פלינט