בדמיון שלך כל רכבת שעוברת פוגעת בך. מעיפה אותך לעזאזל. אבל
במציאות את מוצאת את עצמך עומדת באותו מקום בתחנה, באותם מדים
ואותה גומייה שחורה בשיער. הדבר היחיד שמתחלף אצלך הם הבגדים
התחתונים שלך. עזאזל מעולם לא נראה אטרקטיבי יותר.

המלחמה בדיוק נגמרה ואיתה נגמר האדרנלין שעטף אותך במשך שלושה
שבועות. נכון, חיילים נהרגו, נעלמו, נפצעו ונלחמו על כל חבילת
במבה, אבל את הרגשת שלמעט שעות שינה את לא הפסדת כלום. למרות
שנסראללה לא יזכור את השם שלך וגם לא שר הביטחון, אבל לפחות
המפקד שלך יודע שאת קיימת ואולי עוד כמה אנשים. היו כאלו
שאפילו טרחו מידי פעם להרים את הראש מעל המסמכים שלהם ולהחמיא
לך על הקפה. אבל עכשיו זה נגמר ואת לא יודעת אם כל זה היה שווה
את זה. אם קודם היית בתחתית שרשרת המזון הצה"לית ולא ידעת את
זה, לבנון- סרט ההמשך השאיר אותך מפוכחת. עכשיו את נמצאת שם
ומבינה שכל צל עם חצי שן טוחנת יכול לגמור עליך מהר יותר מהזמן
שאת מחסלת חבילת שוקולד פרה עם עדשים כשעוד מישהו מצליח להעליב
אותך.
בשעות הלילה שלבוש הזית שלך כבר היה מקומט ואף אחד לא דרש ממך
להיות מדוגמת, רק אז הרגשת שאת באמת תורמת. בכלל, הגעת לכאן עם
המון כוונות טובות ומוטיבציה אבל מאז עבר הרבה נס קפה תחת ידיך
ובין אחד-סוכר-הרבה חלב איבדת את עצמך.
אבל המלחמה הזו מצאה אותך. כי בינך לבין עצמך את חושבת שהמטרה
העיקרית שלה הייתה מי הולך לישון אחרון. ככה זה שהרבה זמן לא
הייתה לחימה אמיתית וכל אחד צריך להוכיח את עצמו. את יודעת
בוודאות שהמפקד שלך לא עשה המון בכל השעות שהוא נשאר ער בלשכה
שלו עם המזגן, הוופלים שוקולד והקפה שלך. נכון, מידי פעם הוא
תכנן איך להזיז חיילים בני גילך ממקום למקום ואולי אפילו לגרום
למותם בעקיפין, אבל בועדת החקירה שתקום הוא תמיד יכול להגיד
ששמת לו חלב מקולקל שגרם לו לכאב בטן ולכן הוא קיבל החלטות לא
נכונות. כל המאבק הזה בשינה לא היה סתמי. המפקד שלך היה ספקולן
מקצועי לגבי הפוליטיקה הצבאית. כשהגיעו הדיווחים מלבנון על
המחסור באוכל הוא לא היה צריך להשתמש ביותר מידי אינטואיציות
כדי להבין שאיזושהי  ועדת חקירה תקום אחרי כל הכאוס.
אז הוא דאג להישאר כל הזמן בעניינים.
עד כמה שאת יודעת הוא בטח היה ביחד עם הרמטכ"ל בחדר בזמן
שהמניות עמדו בפתח המטוס שלהן בכוונה לקפוץ צניחה חופשית. עד
כמה שאת מכירה אותו מעבר לאיך שהוא אוהב את הקפה שלו, הוא בטח
גם נתן לו את העצה להתקשר במיידית למנהל ההשקעות שלו. הוא לא
כל כך דאג למפקד העליון שלו. הוא דאג לאופק הצבאי שלו ובטווח
הרחוק יותר גם לפוליטי.
בכריזה של הרכבת את שומעת קול שאומר שהרכבת מאחרת, זה אומר שגם
את תאחרי והקפה הראשון של הבוקר שמפקד שלך אוהב לקבל בדיוק
מרבי יתעכב גם הוא. את ניגשת למכונת השתייה האוטומטית ומשלשלת
אליה שקל. רגע לפני שאת לוחצת כרגיל על הכפתור של הקפה את
מוצאת את עצמך בוהה בה הבנה. את עוצרת את עצמך ובסוף בוחרת
שוקו.