כשאמות אהיה מלנכוליה
עוד סיבה לחיבוק ודמעות בציבור.
אנשים שבקושי זכרו שחייתי
לא יוכלו לקבל שאני כבר קבור.

וכולם יזדרזו את הורי לחבק
בלעדי עולמם יראה אז כה ריק.
אהפוך לקדוש, אהפוך למושלם
חבר אמיתי ואהוב על כולם.

וכל מה שעלי אינו נאמר
פתאום בחזקה יאמר.
לא חייתי במותי הייתי מאושר
והופך לאדם כה אחר.

כשאמות אהיה דמגוגיה
עוד טיעון די קלוש בדיון תרבותי.
על קפה ועוגה מנהיגים יזכרו במותי
יטענו, ידיינו יתווכחו על מותי.

הימין במותי ערבים יאשים
השמאל ידברו על השהות בשטחים.
אהפוך לקדוש, אהפוך למושלם
חבר אמיתי ואהוב על כולם.

וכל מה שעלי אינו נאמר
פתאום בחזקה יאמר.
לא חייתי במותי הייתי מאושר
והופך לאדם כה אחר.

כשאמות אהיה סטיסטיקה,
עוד שינוי של ספרה בשורת מספרים.
עוד שורה להקריא לקריין חדשות,
עוד קבר נידח בשורה של קברים.

הבכי ישכח, הפרחים יפרחו,
הדמעה תתייבש, אנשים ישכחו.
רק יום בשנה בימי זיכרון,
בשבילי יעמדו, יעמוד ההמון.

וכל מה שעלי במותי נאמר
יאמר לזכרו של אחר.
אך גם אותו זיכרון יהפוך מיותר
אחרי שהכל ייגמר.