העיניים עוד שורפות מאתמול,
הדם לא זורם בצורה אחידה,
דורך על מדרכה מוכה כאב,
ברחוב מלא ב-דמי.

הגוף חלש ורועד,
הסיגריה תיכף נופלת מהאצבע.
הלוואי ולא ידעתי רגש,

ולא איכפת לי מליפול,
כי משם אפשר רק לקום ולהמשיך בדרכי
אבל חושש אני שמא מחר כבר לא יבוא.

לבד אני בצניחה חופשית
אל תהום העצבות, צונח.
רועד אני מקור
ואף אחד לא מצליח לחמם אותי

ממשיך אני במסעי למטה
וכבר אין לי כח לשוב
צבא היאוש והסבל התאחדו וניצחו,
את צבא הרגש הקטן שלי.

אני ממשיך בדרכי