אנחנו בורחים מהמוות.
אנחנו תולים שטיחים על קירות
לאטום ולא לשמוע
אותנו.
השקט רועש בגלים מעורבבים
בפנים מהומה תמידית
והפתיל של הנר
השחיר והרכין ראש.
אינני מכונת זמן
אינני אינסוף בקופסה
גם לא בנאדם חתום וסגור
שאין להוסיף עליו ולו תכונה
אחת. אינני
ויש ימים בהם הכלום
הוא שממלא ונשפך,
כי אין דרך, ואין מטרה לפ
עמים
(גם אין עמים ואין אנשים בעולם)
חוץ ממני.
אז זה מה שקורה כשמתבגרים.
התפכחות בצורה מוזרה שכזו,
שכרון הילדות עדיף פי
כמה.
יש לי חום ואין מי
שימדוד לי. כיף שאין מי
שיעשה את זה
עכשיו.
מכוניות צופרות בחלון
שיר מתרחק.
שלוות עולמים
בת רגע אחד
מסויים. |
