ובצהריי חיי אשכים לשמש היוקדת
קרניה מלטפות וחורכות את רוך עורי.
וקרן חמימה אחת, בוחנת ומודדת
מכה בסנוורים ומורה שבא תורי.
לצאת למסעות למרבצים תמוהים בנפש
לדרוך על אדמות שהמתינו לי שנים
לרחוץ ולבשם את לבי הזב מרפש
להיות נבדל במאומה מאחיי המעונים.
שעל אחר שעל מתנקז החוצה שקר
צעד אחר צעד מוארת לי דרכי
פסיעה ועוד פסיעה, אקדיש חיי לחקר
חיפוש ומציאת הילד בתוכי.
ומה לו לילדון הבוכה לכר בלילה,
מה לו לגברבר הנבעת מן המציאות?
היש באמתחתו תושייה שלא ציפה לה,
היש דבר מה חדש המרפא מבערות?
וערב כבר מופיע, כוכבים עלו שמימה
וסהר מעוקל מביט מן המרומים
איש שוקל דרכו, מנסה לדעת למה
בלי משים ודעת - חייו עליו הומים. |
