הסלולרי שלי מצלצל.
אני שומע אותו, אבל לא רואה אותו.
נו, איפה הוא לעזאזל?
הצלצול מפסיק.
אני מוצא אותו, החתבא בין השמיכה ושאר הבגדים שזרוקים לי על
המיטה באופן קבוע.
שיחה שלא נענתה.
אני מתקשר אליו.
"מה קורה?"
"נראה לך שאני מסנן אותך?"
"כן... ישנתי"
"מתי?"
"היום? וואלה, יש מצב, למה לא? אבל איזה בר, לא משהו בלאגן"
"וואלה, עוד שעתיים אני אוסף אותך"
יש לי שעתיים, והזמן רץ.
קם, מתקלח, עומד מול הארון.
מה אני רוצה להגיד היום?
נלך על החמוד.
ג'ינס מגניב כזה, שבא בסבבה, וחולצת פולו
ג'ל בשיער, מסדר את הקוצים.
מציץ בשעון.
יש זמן לקפה? וואלה יש.
מרתיח מים.
מכין קפה.
יושב בוהה בערוץ 24, עוד פעם הראל מויאל ושירי מימון. כמה
אפשר?
שותה את הקפה.
מסתכל בשעון.
אופס... שוב אני מאחר.
יוצא מהבית, נוסע אליו, אוסף אותו.
נוסעים לתל אביב.
לאן הפעם?
אסקובר? סבבה.
מגיעים לאיזור מאחורי הדום, חונים.
נכנסים.
יושבים על הבר.
הוא מזמין בירה, הוא תמיד שותה בירות.
אני הולך על דראמבוי. זה יבוא לי יפה.
ברמנית כוסית... מחייכת.
מוזגת, מחייכת כולה.
מגישה את המשקאות. מחייכת.
אני מתחיל לחפש.
לך על ההיא, היא חמודה, היא בול מה שאתה מחפש...
נראה לך? היא בכלל לא הסגנון
אז, ההיא שם ממול, אתה קולט אותה? יושבת ליד הזוג הזה והעיניים
שלה רצות לכל כיוון
וואלה.
היא חמודה.
אני מחייך אליה, ונועץ בה מבטים.
היא מחייכת חזרה.
אני מרים את הכוס, לתנועת "לחיים מרחוק", היא מחייכת, ועושה
בדיוק אותו דבר
אני קם אליה.
היא קולטת אותי בדרך אליה, וממשיכה לחייך.
איזה פוקס, יש בדיוק לידה כיסא פנוי.
אני מגיע.
מתיישב.
היי.
היי... היא מחייכת
מה נשמע?
הכל טוב... היא מחייכת.
איך קוראים לך?
שני... היא מחייכת.
נעים מאוד. היא מחייכת.
החיוך שלך ממש מדליק.
וואלה?
כן...
מגניב. אז, מה את עושה פה? באת לבד?
לא, חברה שלי נפרדה מחבר שלה, והיא כולה בסרטים...
אהה, אז באתם לשתות ולהכיר? יפה...
לא, באנו כדי להוציא אותה מהבית.
וואלה, ואיפה היא עכשיו? הלכה לשירותים או משהו? אני יושב בכסא
שלה?
לא... הכסא הזה פנוי, היא פה, לידי.
ומי זה הבחור הזה שיושב ביניכן? מישהו שהיא הכירה פה?
לא... זה חבר שלי, היא בבאסה, אז הוא מדבר איתה קצת.
אהה.. חבר שלך?
כן... מחייכת.
וואלה. סבבה, תיהנו לכן, בנות

אז, למה את מחייכת?
בת זונההההההההההההה