אגרת שלחתי לכל קצות העולם. שאלתי באגרת איה בני האהוב?
לאן הוא נעלם? בלב דואב וכאב ציפיתי לתשובה, אך תשובה אין.
בכל ראש חודש בהיות הירח כקשת שאלתיו, איה בני האהוב?
הירח חייך ואני בכיתי.
שאלתי את העננים הבהירים, אנא תאמרו לי איה בני האהוב?
לא יודעים אמרו והם השחירו. ואני בכיתי... בלי דמעות כי דמעותי
יבשו.
אבל... אבל... אהבתי את בני בלי גבול, הייתי מוכנה למות
למענו,
למכור את נשמתי לשטן, אך בני נאלם אי שם.
על הדף מונחת קופסה שחורה ובתוכה סבלי הרב. חשבתי שהיא הקופסה
תישאר סגורה עד יום מותי. אך כמו באגדות הופיע עלם חמודות,
זהוב פנים וזהוב עיניים, וכה אמר; אני הוא המלאך הבא להציל
אותך
מהחושך לאור. ועוד אמר, אישה טובה סבלך הרב הגיע לקיצו.
הבטתי בעיניו הטובות, אך באמת תוך שעות ספורות נפתחו קופסאות
חתומות, נפתח גם ליבי הסגור לכל. הוי ליבי המסכן, כמה סבלת,
בכינו שנינו, אני והמלאך.
כעת העבר לא ימחק וגם לא ישכך, אך אפשר יהיה לחיות איתו
בשלום.
כך בעזרת הנער הזהוב יש הווה ויהיה עתיד טוב יותר.
תודה לך עלם חמודות וכמובן להתראות.
     תם ולא נשלם