מיה פורטונה / על אנטוניות וחמורים |
על גבו של חמור ירוק ומתולתל,
וכעבור קילומטרים ספורים או שבוע
הוא פנה אליה בשפת בני אדם.
"את אישה עצובה וחיוורת, אנטוניה,
מדוע תרצי לנסוע רחוק?
הביטי עמוק לתוכך ותראי
בין כל העצב גם אושר מתוק".
ואז נער החמור פעמיים
(בשפת חמורים, כמובן)
ועזב את אנטוניה לבד שם במים
שהיו כלל לא עמוקים
רק מעט ירוקים
ושחוקים
מרוב שימוש של אנטוניות וחמורים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|