מרץ 2005

אני יושבת על המיטה לבדי וחושבת,
איך בלעדייך, ייראו חיי אחרת.
ומולי על הקיר מצטיירת תמונה,
ובליבי מתעוררת הרגשה משונה.
אני חשה געגוע, מרגישה מכאוב,
רוצה אותך לידי, ואותך לאהוב.

ואתה שוב מתבונן בי,
ומחייך אליי את החיוך התמידי,
ואני מביטה בך, ואתה מביט בי,
בעיניך מופיע הכחול של הים,
ובלבי אני יודעת, הרגש קיים...

פתאום במקביל הכל קרה,
כל נגיעה קלה שלך בגופי,
כמו נכחד מהעולם הורד הסופי.
כל מבט שהפנת,
כל מילה שאמרת,
ואני חשבתי שהראת עד כמה שאהבת.

ואתה שוב מתבונן בי,
ומחייך אליי את החיוך התמידי,
ואני מביטה בך, ואתה מביט בי,
בעיניך מופיע הכחול של הים,
ובלבי אני יודעת, הרגש קיים...

אני אהבתי, אני אוהבת,
אני חולמת ומפללת,
רק לרגע שבו אשוב לראותך מולי,
כי זה כל מה שנותר לי,
להביט בך, בידיעה שלעולם לא תהיה שלי.

ואתה שוב מתבונן בי,
ומחייך אליי את החיוך התמידי,
ואני מביטה בך, ואתה מביט בי,
בעינייך מופיע הכחול של הים,
ולבי כבר אינו יודע...
הרגש היה קיים?