יוסף ברנשטין / רגעי חסד אילמים |
במקום שם המרצפות שקועות
עננים זעופים חלפו בדרכם
השתקפו בם לרגע
בשברי ראי השלוליות.
שובל ריח פרחי אזדרכת
השתרך אחריה ממאן לעזבה
גם כשהיא נעלמה מהעין
המשיכו מחשבותיי ללוותה
וניחוחה עמד באפי
עוד כברת דרך.
גשם עיוור זלג כל הבוקר
בוכה ומרטיב חלון חדרי
לא אדע מצער או שמחה
על פרידה מענן.
ואני חש כמו בול דואר
על מעטפה נושאת געגועים
לרגעי חסד אילמים
שאינם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|