איך שנגעתי בך את נשברת.
אני הרגשתי את זה ולא הרפתי.
אחרי זה ניסיתי להדביק אותך מחדש אבל כל מה שיצא מזה זה הרבה
זיונים. אז אחרי שהשכל שלך היה מחורר מכל הכיוונים את הלכת לך
והשארת אותי עם הריח שלך על המצעים שלי.
החלפתי מצעים.
אבל את (כמו תמיד) נשארת בחדר.

זה תמיד אותו דבר בינינו
והמטע הזה רק מזכיר לי את זה.
הרווח הזה בין עץ לעץ הוא קבוע, כמו הרווחים בינינו.
כמו שלך תמיד יש מה להגיד ולי תמיד יש מה לכתוב.
כמו שאת נוגעת בלי רגש ואני לפעמים מרגיש בלי לגעת.
העצים האלה, הם כאלה צעירים.
גם אנחנו.
אבל הם ראו יותר.

(צריך לגדר יופי כמו שלך.
שמורת טבע.
עם פקחים והכל.
שישמרו עלייך,
שלא יקטפו אותך לפני שתהיי מוכנה.)

תקשיבי,
אני אביא לך חיים אחרים.
אני אכתוב לך שירי אהבה ולא אשקר לך לעולם.
תהיה לך את הזכות להכיר את העולם הפנימי שלי.
כדאי לך.

יכול להיות שלפעמים זו תהייה חובה.