זהו סיפור על ילדה שהאמינה תמיד שהיא מיוחדת, שהיא משהו אחר.
היא רצתה להיות כזאת, אבל יום אחד היא הפסיקה להתרכז בעצמה
והבינה שהיא מוקפת באנשים טובים ושבכל אחד מהם יש משהו שלה
אין. היא רצתה להיות כמוהם, רצתה שיהיו לה יכולות ליצור משהו
שגורם לאחרים להידהם ולהזדעזע אבל היא לא הצליחה. בהתחלה היא
כפתה על עצמה לחקות את הכשרונות שלהם אבל אחרי כמה זמן היא
פשוט השתנתה. הערך שהיה בה נעלם, לנגד עיניהם היא הלכה ונהרסה,
והם לא עשו כלום. היא ידעה שמשהו משתנה והאשימה אותם בכך שהם
גורמים לה לשנוא את עצמה, היא לא הבינה שגם בה יש משהו והיא
פשוט מסתירה אותו מהם עם כל הנסיונות המגוחכים להיות משהו שהיא
לא.
וככה היא איבדה את הייחוד שלה.

אני רוצה לדעת לצלם. אני רוצה לדעת שיש בי איזשהו עומק, שאני
יכולה להגיד דברים שישנו, שיחלחלו, שיגרמו לאנשים לתהות לשנייה
ולהגיע למסקנות שהם יוכלו לחלוק איתי. רוצה לדעת להקשיב ולדעת
שיש מי שיקשיב לי, להיות נאהבת על ידי מישהו שאוהב בעצמי, רוצה
להצליח, לדעת להציב לעצמי יעדים ולהגיע אליהם, להצליח לשנות
בעצמי משהו. ללמוד ולהתפתח, להצליח לתפוס בעדשה רגעים שיגרמו
לאנשים לתהות לשנייה, ויגרמו לי להיראות כאילו יש בי עומק.