|
חייל חוזר משדות הקרב
לבו עטוף תשעה באב
חייל שב משדות המלחמה
לבו צמא לנחמה
אחרי שהרג וראה את חבריו נהרגים
הוא חוזר בכדי לגלות שמסביבו כולם חוגגים
אף אחד לא מוריד בפניו את הכובע, אף אחד לא אומר לו תודה
ובמהרה הוא מגלה כי לא נותר לו אף ידיד, גם לא ידידה
פתאום לראשונה מאז המלחמה הוא מרגיש בודד וחשוף
פתאום כולם יורקים לו בפרצוף
הוא עצמו עדיין משוכנע כי המלחמה הייתה עניין של הכרח
רק שאף אחד אחר לא סבור כך
מפגינים יפי נפש מכנים אותו רוצח ומנוול
והוא מתעורר כל לילה צורח ומבוהל
סיוטי התופת לא נותנים לו מנוח
את כל מה שעבר שם הוא פשוט לא מסוגל לשכוח
הוא התגייס צעיר, יפה תואר, חדור אמונה ורוח קרב
ומכל זה לא נשאר הרבה עכשיו
הוא נותר פגוע, רדוף ומיוסר
מרגיש כמו קנה סוף שנשבר
למרות שכדי לחזור הביתה עשה מרחק ניכר
מרגיש הוא בתוך עמו כנטע זר
אומנם כלפי חוץ הוא חזר בריא ושלם
אבל עמוק בפנים הוא עדיין מדמם
מאז בטקסי הזכרון בכל פעם שהוא עובר לדום
לרגע לבו כמעט מפסיק לפעום |
|
|
ישראל שר לי שיר
חדש: "נפרדנו
כך, היתה
דממה...". שאלתי
אותו אם זה רמז,
אז הוא ענה:
"דממה, דממה, זה
היה הרמז".
האשה הקטנה
מסיקה מסקנות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.