שהייתי ילד קט וטיפש
תחבתי אצבעותיי לאש
וזה היה כואב...
אך על הכוויה הייתי נושף
ובצחוק עליז הייתי מתעקש:
"לא, זה לא כואב".
כיום, שאני זקן וטיפש,
ועט על נשים כפרפר עיוור
ומחפש את האור המחמם והלוכד-
שוב, את אצבעותיי תוחב
לכל חור היורה לכיווני אש
ועודני מתעקש: "לא, זה לא כואב;
זה ממש כיף".
29/12/05 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.