דרור אומר בקול מה שאיני מעז לומר. תכלס לנצנץ על כמה שיותר
שבועות במסלול, הרי הוא כבר יודע את תפקידו המוגדר בפעילויות:
נהג.
אז למה לעבור כל דבר שלא קשור ללהיות נהג ?כל הטרטורים
הניווטים המסעות והמשקל הם לא רלוונטים אליו.
אמרתי לו שאני גם מנצנץ (מבריז מאימונים) ובגלל זה אני במצב על
הפנים. אין בנאדם שיכול להפריד ולהציב גבולות מספיק נוקשים
וברורים בין "זה חשוב, בזה אשתתף" לבין - "זאת סתם הנפצה ללא
שום אפקט על העתיד ביחידה", אין חייל שיעמוד בגבולות האלו.
זה גורר ותוקע ואי אפשר לצאת מזה. אם הצוות יחולק ל-3 קבוצות
לפי ייעוד: מפקדים, נווטים ונהגים, אחשוב לעצמי ישר איפה הכי
כיף או קל, ולא מה בכלל מפקד עושה. מן קיבעון מחשבתי שכזה.
תמיד אהיה יותר שבוז מרני שבקורס קצינים כבר, ארגיש תמיד עייף
יותר מאבי (קורס מכ"ים), אף פעם לא אשקיע כמו נתן שכיום הוא
הנווט של היחידה.
מצד שני, אף פעם לא אהיה נבזי כמו ירון, חסר ביטחון כמו יואל,
חלש כמו אהרון, או סתם חרא כמו דביר (לא יודע לאן נפל אף אחד
מהם).
זה אני. "מן השורה", ממש באמצע, אין סיבה שאעוף, כי אני בדיוק
עומד בסטנדרטים. של המסלול. לגבי הסטנדרטים שלי - יורד תמיד.
גם הרצון. לזה אני מתכוון ב"לשרוד" את המסלול, בלי שום דבר
להיאחז בו.
הדבר היחיד שגורם לי להרגיש לא מיותר זה לעזור לגיל מתחת
לאלונקה, או לדבר עם ציון לילה שלם בניווט. אחרי המסלול אעלה
את הסטנדרטים של עצמי, אהיה מודע יותר.
אם לא - תהיה זו תקופה קשה יותר ממה שאצליח להתמודד, ללא
חשיבות.
מה שבטוח - הסיכה לא עושה לי כלום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.