לוקחת דף לבן
צבעי פחם
ומציירת אותך
מטשטשת, מאירה
מוסיפה הרבה אפור
מתעמקת בשרירים
בעיניים הקרות
מוחקת,
מנסה שוב
עד שהייתי מצליחה
לתפוס את המבט
הנוקשה של אחרי
הכיבוש

אני מרשה לעצמי
לצייר אותך
איך שאני רואה אותך
באמת
עם כל המגרעות
לא כמו שאתה
חושב שאתה

היה לי קשה לצייר
את הכריזמה שלך
ואת הגועל שלי ממך

אני לא חושבת
שאראה לך
איך ציירתי אותך
אתה יפה ,
את זאת
כולם רואים
אבל ,אוי,
כמה שאתה רע...

מאז שהתגייסתי, אני כועסת יותר מדי...
למזלי, אני מודעת לזה ומנסה ללמוד לשלוט בזה...
לפעמים זה עוזר, לפעמים לא ממש...