שמוליק צ'ארלי / פסיכולוגיה בגרוש |
כלואות בטווי הכורים המקיף את עיניי;
אלפי הבהובים חוזרים
ונשנים,
כמו היו רוצים
לפרוץ החוצה.
אך ברגע של חולשה,
לאור נרות ההבחנה,
הרצון הופך זניח.
משלא הגיעו עד כדי פורקן
הן נבלעות
ורק הזמן יעיד,
אם את דרכן לאורך המעיים
הן השלימו -
או שמא, גם הן
יהפכו לסוג של קלאסיקה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|