בבניין מול בית הקפה - היגלטסון
גרה אשה זקנה.
היא משקיפה פנימה במבט המחפש
אחר מה שהיה פעם
חייה.

ריח פולי הקפה ופאדג' השוקולד המפורסם
מרחפים באוויר החם של אגזוזי המכוניות
החולפות על פניה
ומזכיר לה את הימים בהם הייתה, היא עצמה,
יושבת על כוס קפה שחור עם גולדברג ואלתרמן,
מדסקסים על הא ודא
(אולי גם דא והא...).

איך עכשיו יושבים שם נערי ההיי-טק
ונערות המגאזינים,
שירדו מבנייני המשרדים המקשטים את קו האופק
בחלונות-מראה;
בגבוהים מביניהם משתקפים השמיים,
בנמוכים -
רק הגבוהים מביניהם.