לוקחת אוויר פנימה. נושמת אותו בקושי ובאופן מקוטע. יש לי טעם
של דמעות מלוחות בפה, וקרע צורם בלב.
אני מפחדת. הפחד להישאר לבד כל כך חזק בי. הפחד לא לאהוב או
להיות נאהבת אף פעם. אולי בגלל זה קשה לי לאבד אחיזה.
אני מרגישה איך אני נופלת לאט למחשבות שחורות. התמכרתי לכאב,
להרגשה המגעילה הזאת שלא נעלמת ליותר מכמה שעות.
אני רוצה להאמין שזה ישתנה בקרוב, אני רוצה להפסיק לבכות.
אוף, תמצא אותי כבר! אני לא יודעת איפה לחפש אותך!
אני מצטערת, זה ממש קשה לא לצפות. תסלחו לי שאני מדברת ובו
בזמן לא מפסיקה לבכות. תראו למה הפכתי בזמן כל כך מועט. הייתי
חזקה פעם, ועכשיו אני פשוט חתיכות חלשות של מישהי שהיא לא אני.
תולה יותר מדיי תקוות במשהו שאני כבר לא יודעת אם קיים.
"כל עוד את מצפה, זה לא יגיע" אמרתם... אז כנראה, שזה לא יגיע
אף פעם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.