כבר הסתיו עכשיו
את לא צריכה סיבה להיות עצובה
עונות מעבר זה חרא.
כזה מין חרא , שאין לכם מושג בכלל.
יש את אלו שאוהבים את הקיץ , אחרים אוהבים את החורף. לא חסרים
אנשים שאוהבים גם את הסתיו או האביב , או שניהם.
שמש , וגשם , פריחה ונשירה , עונות ליריות מושלמות ,לכתוב
עליהן שירים , להטמיע בהן סיפורים , למצוא בהן אהבה , לאבד את
עצמך לדעת.
זה קורה בכל עונת מעבר.
ולא רק לי , זה קורה להמון אנשים ,ואין לזה סיבה.
הדמעות צפות ועולות , כמו הגשם בעננים האפורים מעל הים,
הכאב משתק , מותיר אותך שעות במיטה ,
שעות שאני שוכב במיטה ומנסה להבין מה רע לי , וכל פעם
כל פעם ,
מגיע למסקנה שלא רע לי בכלל.
זה קורה בכל עונת מעבר.
הסימנים האלו על המצח.
אולי שוב דפקתי את הראש בקיר?
אולי השענתי את המצח על הכסא בהול , ולא היה לי כח לזוז משם?
אולי זה הטירוף הזה שמתפרץ ממני , מותיר בי חותם , אות קין?
זה קורה בכל עונת מעבר.
לפעמים אתה שומע מוסיקה , וזה עוזר קצת.
לפעמים מחבקים אותך חזק , וזה נשכח לכמה רגעים.
לפעמים אתה שוכב בבוץ וחרא באיזשהו חור , ויש לך הרבה יותר מדי
זמן לחשוב , ואז זה רק הולך ומחמיר.
לפעמים נותנים לך מינון גבוהה יותר של הכדורים.
לפעמים גם זה עוזר.
זה קורה בכל עונת מעבר.
אנשים עולים על בניינים בלי כוונה לרדת.
אנשים פושטים זרועות ואוחזים סכיני מטבח
אנשים לוקחים את כל הגלולות שלא צריך לקחת , בבת אחת
אנשים מביטים בפעם האחרונה בדלת הפלסטיק של השירותים
מכניסים את הקנה לפה ,
ובורחים מהחורף. |