ערב רב זיעה רותחת
אספסוף ריק מתוכן, מלא תרבות - ללא נחת
ידיו, מטונפות, בוחשות בקלחת
לכל מקום נכנס ההלך כקוף בי ינות למחט

רב לי! מרה זעק איש הדעת
וחירז שירה אחרת
אך לא נמלט מן הסוררת
אשת איש, עקבותיו בכל עיתות בוררת

מחאה כושלת, אך לא הרים ידיים
עת לפנות לאפיק שם יקשה מבע עיניים
"אהבת החוכמה" על דגלו חרט האיש
עטפו עמלו, נלכד כזבוב בכורי העכביש

נאכל - עד בלי היכר
שונה - הן התחבר!
ללא תקווה, לא, אין חזון אחר
זבובי השוק לעד ישלוטו, היה שלום...
חבר.