הולך לבד במדבר של ריקנות,
נעלם ביער של מחשבות,
מתרוקן בדמעותי מעת לעת.

נקודת מפנה כרגע ניצבת לפני,
נקודה אשר בוחנת את תקוותי בעצמי, ואמונתי.
האם אוכל לעבור את מדבר הריקנות ?
במידה שאעבור את מדבר הריקנות אוכל למצוא את עצמי ביער
המחשבות.
אם אמצא את עצמי ביער המחשבות, אז האוכל להיות בטוח שדמעותי לא
יחזירו אותי חזרה לריקנות המדבר ?

שומע הרבה קולות ולא מצליח להקשיב לקולי, שלי.
והזמן תופס תאוצה עד שמגיעים לזה...

עד -
שמגיעים -
לזה...

למחשבה בודדת
שנותנת את התקווה,
המלאך על כתפך שלחש באוזנייך ללכת על זה.

אחרי שאתה נכנס לזה, אתה נכנס לאותו דבר, לאותה ריקנות,
אותו יער.
ושאתה מרוקן עצמך בדמעות, אתה חושב האם זה היה מלאך שלחש, או
רק בנוחות שלך הגדרת כמלאך.

אז מי אני ?

אני אדם רע על שהקשבתי לו במסווה של מלאך טוב בתוככי מוחי ?
איך הגדרתי אותו, האם הסתרתי אותו או הסתתרתי מפניו לאחר
ניסיונותיי ?
אולי הסתתרתי מעצמי.
שיערות לבנות עוטפות את פני לנוכח האמת.
השיער על ראשי מתחיל להעלם כלא היה.
תפסתי את זיקנתי ולא את הזמן.

ניסיתי לתפוס את הזמן...
ניסיתי כל כך.
אבל הגעתי עד הלום עטוף בגלימת מוות, ורק לחרטה על מעשי עבר.
מי שטף אותי, השכיח אותי עד עכשיו, ולאן אמשיך אחרי מעברי
לעולם הבא ?
כנראה אני...

אז למה ניסיתי לתפוס את הזמן - לפני שתפסתי מי אני באמת ?