חלומות.
אני מניחה שאנחנו בנויים רק מחלומות
ושום דבר אחר לא ישנה זאת,
כל עוד נאמין בכך.
אני מביטה בך
ורואה מול עיניי
את חיי עוברים,
וכאשר המסע יגיע לקיצו
וכל חלומותיי יתגשמו,
אני אחלום עליך.

כל גיבורי מתו מזמן.
אני זוכרת אותם היטב, אומרים - 'לעולם לא עוד',
...לעולם לא מלחמה, לא עוד שדות קרב.
אשאר נאמנה להם ויום יבוא וישובו.
בתוכי אשא את האור, ארדוף את אותו החלום.
אני אזכור.

מאז ומתמיד, עוד כשהייתי ילדה
נטיתי לחשוב
שאני אוכל לרוץ מהר יותר מהרוח
להביט בשמיים - בחללים הפתוחים, הרחבים.
ושאני אבחר אם לחיות או למות.

חזק כגל ומהיר מהרוח
אתה נע מקצה החשכה בזהירות יתרה.
האינטואיציה אומרת שזהו הדבר הנכון לעשות,
אך אם אסתובב ואעזוב אותך?
ואם אסובב גבי ואומר לך שאין תקווה - שמאוחר מדי?
ואם אסתובב בשביל לראות אותך?
ומה אם אסובב גבי ולא אראה את פניך?