בבוקר יום ראשון התעוררתי,
על אדן החלון הסתכלתי.
סחלב נחמד פרח במלואו,
הראה לכולם את מלוא הדרו.
מהר, מהר התלבשתי ושטפתי פנים,
הלכתי לאכול וקינחתי במיץ תפוזים.
עליתי לחדרי ופתחתי את הרדיו,
הקשבתי היטב - ניגנו שם טנגו.
לפתע פתאום נשמעה דפיקה,
כולם מהר דפקו ריצה!
השעון מקדים, או שזה רק אני?
מכונית צפרה, הנהג ישנוני.
מי עוד בא? קדימה!
כולנו באוטו מחכים לאמא.
בצעד חזק ובטוח היא באה,
העולם כולו כאילו חיכה לה.
הו, אני רואה מה קורה...
מה הוא חושב שהוא עושה?!
לנשום, להירגע...
לחייך בבטחה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.