ידי נוטפות מחטאי נפשי
אני נגעל מעצמי
ויותר שונא ת'עולם
פשוט כי הוא שם
מציץ בי וחודר
אני נבלע בהמון
כולם מביטים בי
ואף אחד לא ממש
רואה אותי
גם היא נמצאת שם
בכל פרצוף היא מתחבאת
מופיעה ונעלמת
כמו הזיה באה והולכת
כדור, סיגריה, משקה
עוד סם, עוד תרופה
אני עולה לטיסה
שני צמיגים ומנוע
צורח
בתוך השחור
מאה ארבעים וארבע
ושריקת מכוניות חולפות
כאילו מישהו מריץ
את השניות
האם אנצח ת'זמן
והוא יעלם לו העולם
אני תוהה מה עוד נשאר
לעשות כדי לשכוח
לא אין לי צרות
רק זכרון שלא נמחק
כן אני רוצה לחיות
אבל לא כך
יורד מזיע
הזמן שוב נעצר
נכנס הביתה
והעולם אחרי נגרר
והנה הוא חוזר לו
שוב
הסיפור הזה
שלא נגמר |
