#1
איבדתי את קולי בסצנה תיאטרלית להחריד,
הגיע המוציא להורג וחתך בתנועה חדה
את גרוני ואת המיתרים שבעבר
התנגנו עליהם מילים מלובנות. בלא צדק, שרדתי.
כשאני אומרת, שרק אני יודעת, למה אני
מסוגלת, אני לא מחייכת אפילו. יש בכך אמת
נוראה. אך יותר מכך, לומר כל כך הרבה פעמים
"אני",
מבלי להתנצל,
ולדעת שסולחים לי בכל זאת
מכל הסיבות הלא נכונות.
תכו על חטא, תעלו אותי למוקד בכיכר העיר,
רק אל תטפחו על לבכם אחר כך ותאמרו בצער
כמה יפה הייתי, למרות הכל.
אל תישאו את שמי כי לא אוכל
לשאת את הפרידה, לבלי שוב,
מן השפתיים.
#2
מישהו סיפר לי שיש מתכות
שניתן לחשל אותן באש והן
לא יאבדו צורתן.
גם אני
רוצה להיות כזו.
חסינה.
#3
אני רוצה לתזמן את המוות
כמו הריון - בהפסקות החשמל של הנפש,
לדבוק רק בבשרי.
#4
פעם הייתי רוח רפאים עירומה
במושב הנוסע, ליד הנהג.
היום אני מנווטת את גורלי.
אך מבלי להתכוון
הורגת
את כל עוברי האורח.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.