דיאלוג - פאראפרזה חופשית על אותיפרון של אפלטון
א: הגעת בסוף.
מ: וכי הייתה לי ברירה?
א: תמיד יש ברירה.
מ: והיא?
א: למות.
מ: פריווילגיה של אורגניזמים נושמים.
א: ומלאכים.
מ: ומלאכים.
א: וחיות הקודש.
מ: כל צבא השמיים המזורגג.
א: חוץ ממך.
מ: וממך.
א: אל תבנה על זה.
מ: חוסר צדק.
א: כמובן. אינך מצפה לשיוויון בין הבריות.
מ: צדק אינו שיוויון, זה רק מה שבעלי השפם חושבים, וגם הם
עושים זאת לתועלתם האישית. צדק הוא שכל איש יקבל כמגיע לו.
א: ומה מגיע לך?
מ: הכל. כלום. תלוי בנקודת המבט.
א: אני אובייקטיבי.
מ: אתה מושפע מאלוהים.
א: ג'יזס כרייסט! אני אלוהים!
מ: בדיוק.
א: אז מהי נקודת המבט.
מ: הרג זה טוב? רע? בהתאם.
א: תלוי ביצור, אם מגיע לו או לא.
מ: ומי יחליט?
א: אני.
מ: וכי יודע אתה להבחין בין טוב ורע?
א: אני רואה מעבר להם.
מ: בהיותך, אין דבר מעבר להם.
א: אכן, אך אני יכול לדמיין את הכל ללא היותי, ושם, הכל מעבר
לטוב ולרוע, מוסר חדש.
מ: טוב ורע זה מוסר?
א: כמובן. מוסר הוא צדק, הוא שכל אחד יקבל כגמולו, גמולו - לפי
מעשיו, טובים או רעים.
מ: ומה זה טוב ורע?
א: קושיות של מוח מעוות.
מ: באשמתך.
א: הכל באשמתי, הכל בזכותי, הכל נובע ממני, ובכל זאת אין לאיש
זכות להאשימני.
מ: יכולת, כוונתך.
א: הגם המוות בנביאים? זכות. גרמא של גרמא של גרמא. אם מאשימים
אותי על הרע, ראוי שיזכוני על הטוב. כשלעצמי, אני מעדיף
שישאירוני מחוץ לשניהם.
מ: הטוב והרע - מהם?
א: טוב לעשות כמוסר שאמרתי. רע - לעשות כנגדו.
מ: והמוסר שלך, מדוע הוא טוב?
א: כי בחרתי בו.
מ: אז כשלעצמו הוא לא טוב?
א: הוא טוב.
מ: אז מדוע בחרת בו?
א: לתת לו גושפנקא דתית. יש דרישות מחמירות של כל המאמינים
באשר הם, ואלוהים צריך להיות מודרני ביחס לתקופות המשתנות. פעם
אלו היו טקסי הקרבה, היום זה תפילות, מי יודע מה יהיה מחר?
מ: אתה.
א: אכן, אך אני מדחיק.
מ: למה?
א: שאלה יפה.
מ: והתשובה?
א: לוטה במסתורין. אינך מצפה שאשיב לך על הכל...
מ: למען האמת - כן.
א: אם כן, מזל שלא אכפת לי.
מ: מה הופך אותו לטוב מלכתחילה?
א: חזרת לזה? ואני חשבתי שהצלחתי להעביר נושא באלגנטיות. אני
חושש שיש שם למחלה שלך.
מ: לכל הנרפא - יש כינוי.
א: חבל שההפך אינו נכון.
מ: אם טוב לבחור בו, והוא טוב, אז הוא בחר בעצמו לפני קיומו.
זהו פרדוקס!
א: יש אינספור כאלו. לא אתן לאחד נוסף להטריד את מנוחתי.
מ: משהו מטריד אותך?
א: אתה.
מ: אני שמח.
א: הלוואי שהיית יכול.
מ: בעבודה שלי לא נתקלים במחזות משמחים.
א: אם כן אתה מודה שמוות זה דבר עצוב! עצבות גורמת לך לחשוב
שזה רע.
מ: לא ולא. אין לי שום בעיה עם המוות, רק עם העצבות המגוחכת
שמתלווה אליה מצד הנושא.
א: יהירות של בן אלמוות.
מ: הו, נצח ארור - גרוע מכל אלטרנטיבה.
א: תתמודד.
מ: לך קל להגיד.
א: ומה ההבדל?
מ: אתה יכול להדחיק.
א: מה הנקודה?
מ: אני הברייה הכי אומללה, אולי בגלל זה אני נחשב לרע ביותר.
א: אתה לא. בדרך כלל ייסורים נחשבים יותר.
מ: מילים, מילים, מילים. ביסודו של דבר - אני הרע.
א: רחמים עצמיים?
מ: עובדות יבשות.
א: זה טוב או רע?
מ: נייטרלי.
א: אין כזה דבר.
מ: אתה מושפע מיצירך, אצלי - הכל נייטרלי. כמו אצל בעלי החיים,
רק גרוע יותר.
א: אצלי הכל טוב.
מ: נו בטח, כשאפשר להשליך הכל על השטן.
א: המצאה מחוכמת שלי, האין זאת? ובכל זאת, לא כולם מאמינים
בה...
מ: גם בך לא כולם מאמינים. זה לא מונע ממך להיות מרוצה מעצמך.
א: כן, אה? אני חתיכת ברנש ממוזל.
מ: טוב להיות ממוזל?
א: ממוזל להיות ממוזל, לא יותר.
מ: נייטרלי?
א: צודק, נכנעתי.
מ: אז מדוע אתה טוב?
א: אז אתה מסכים שיש טוב?
מ: לא, הכל יחסי, הכל תלוי בחוק באותו הרגע, בהיגיון
הפרמיטיבי.
א: דיאלקטיקה, השאה לאל. יגיע למושלם.
מ: ברבורים של ברברים גרמאניים. זוהי שאיפה לאינסוף, עתים
משלימים, עתים מתפרדים. המוסר הנעלה. ואינם מבינים שאין טוב
ורע, הצורך לבחור באחד מהם נמוג. לא היה, שכן שניהם הבל הבלים.
איש איש לעצמו.
א: אתה עצמך ביקשת צדק! פרדוקס!
מ: יש אינספור כאלו, לא אתן לאחד נוסף להטריד את מנוחתי. טוב
ורע. הרי יודע אתה שזו המצאת החלשים - אם א"א לנצח, לפחות
שיהיה להם סיכוי לשרוד. טוב לרצוח שליטים, רע לרצוח צמיתים.
הרי זוהי אותה מילה, אך תלוית מצב שהם מחליטים - ולאחר מכן
משליכים את הכל עליך, ואומרים שזהו רצונך... ואתה יושב וצוחק.
א: מה רצונך? אנרכיה?!
מ: המילה שמפחידה את אלוהים כמעט כמו "המפץ הגדול". אך לא, כל
איש לעצמו. המוסר הוא אינטרסים אישיים, כשאישי הופך ללאומי
וכו'. עכשיו נלחמים בשם הצדק - הטוב, הצודק, שכל איש יקבל
כגמולו?
א: אמרת שכן!
מ: שיקרתי. אין צדק, אין טוב. יש רק אמת - עובדות. חזרנו
לבריאה. ההנאה - היא האידיליה.
א: הם מנסים לתקן את העולם!
מ: אך באשמתם הוא הרוס!
א: אז מה יהיה?
מ: יציאה מאשליות, התמודדות עם המציאות, מטרה - הנאה. או - או?
לא. שכן יהיו אינסוף כאלו.
א: אבל הטוב הוא שלכולם יהיה סיכוי!
מ: מוסר חלשים נאלח. לא שזה מפריע לי, אך שיודו שכך היא.
א: אך אם נכונים דבריך... מהי מטרתי?
מ: אה... סוף סוף הבנת... אתה מיותר! |