כוס סיידר רותח ביד, גלימת חיפושים על הכתפיים ואני מתחילה
במישחק.
אני נגד עצמי, מי תישבר קודם? יוצאת לחפש אותך בין קבצי המחשב.
השנה היא אלפיים וחמש, שלוש וחצי שנים מאז שהונחה האבן בינינו.
לא התכוונתי לדפוק את עצמי רגשית אבל דברים לא מתוכננים נוטים
לקרות ללא הפסקה.
בימים אלו אני רגועה להפליא, נראה לי שלא היית מזהה אותי אם
היית משוטט ברחובותינו.
אני רגועה: לא עוד בגדים בצבעים זוהרים שמתנגשים האחד בשני
ומציקים לעיניים. לא עוד ניתורים משונים או רכיבה על מטאטאים
לאור הירח המלא. לא, אני אשת מקצוע עכשיו. יש לי בגדים רישמיים
אך לא מאיימים ליצירת הרושם הנכון על המטופלים שלי. אני מתנסחת
בצורה מיקצועית על בעיות ומקבלת אישורים על תקציבים. אני חולמת
חלומות מציאותיים על התקדמות, מתרגמת אותם לדפים. מנסה להשיג
את המטרות. משיגה אותם, קוצרת שבחים. אשת מקצוע.
יש לי צבא של ממלאי מקום לאהבה: אחד לרומנטיקה ואחד לתשוקה
ואחד לפינוקים ואחד לחלום עליו. ופעם בכמה זמן אני מנסה למצא
מי שישלב בין כולם, אבל זה ניגמר תמיד בנעימות. אני כבר לא
מוחקת לאנשים את ההיגיון או משעבדת אותם לרצונות שלי, הפסקתי.
אני רגועה.
כן, אני חושבת שלא היית מזהה אותי. הבשלתי. אני סוף סוף אישה.
אם היית רואה אותי כך היית קם והולך, או מטה טיפה את הראש
ומחכה לראות איך הכל מתחבר יחד.
הבשלתי, וכל חלקי נחים ברכות זה על זה. הטרוף עם האחריות.
החושניות עם הביישנות. השימחה עם הכמיהה ועם העיצבון.
היית קם והולך, מתעשת וחוזר, מלביש אותי בגלימה אדומה זוהרת,
מכתיר אותי בזוג קרניים אימתניות ולוקח אותי לרקוד.
אז מה אני עושה עכשיו? מחפשת סיפור שכתבת לפני המפץ הגדול.
סיפרת לי אז שכתבת סיפור על שעון, ועל אחותך הגדולה. מחפשת
ומקווה שהחיפוש לא יסגור לי את שארית השימחה להיום.
אני כבר לא מתפרקת בכל פעם שחושבת עליך, ואם כן - פשוט שולחת
את עצמי לישון.
השירים שאהבת נדירים יותר ויותר ברדיו, המקומות בהם היינו יחד
כבר התמלאו לי בזיכרונות של אנשים אחרים.
כבר הבנתי שלא תחזור לקחת אותי, ולא חשוב מה שאמרת.
אני כבר לא משאירה הודעות במזכירה האלקטרונית שלך. כבר לא
מדמיינת אותך לידי במכונית. לא כועסת על אלף הפעמים שבגדת בי,
ולא על ששמת אותי שותפה לבגידות באחרות.
לפעמים חבל לי שאתה לא כאן, כי אז יכולתי לומר לך שאני כבר לא
כועסת. שגם אני אוהבת אותך כך, בהווה.
למדתי סוף סוף להעריך את האהבה של השוכחים - שאוהבים ללא קשר
לזיכרון העבר יחד, בלי חשבונות של נתינה או לקיחה. פשוט אוהבים
את העומד מולם.
ואני עוד מתגעגעת.
אז כך נוצחתי על ידי ההתרפקות. מתמוססת לתוך הזיכרונות וחוזרת
לחפש אותך בין הסיפורים. מחפשת באמון פוחת שארית של מילה ממך.
רק עוד חתיכת כתב קטנה.
ואם לא אמצא? אתכסה בשמיכת פוך עבה ואשקיף מבעד לחלון. שם כתבת
לי לפני שנים מילים של נחמה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.