רכבת יוצאת בשעה כלשהי ביום כלשהו מנקודה א. לנקודה ב.
כאשר שהיתי בבית הספר, תמיד יצאה לעומתה רכבת נוספת
מנקודה ב. לנקודה א., ולתלמיד החצימחונן ניתנו מספר נתוני
משנה, והוא נשאל מתי הן תפגשנה. (תתנגשנה?)
לרכבת הזו מספר תחנות.
בין תחנה לתחנה היא צוברת תאוצה, ובתחנות עצמן העצירה הינה
מוחלטת.
הכרטיסן יורד ממנה, ומרעים בקולו "כולם לעלות".
זוהי רכבת מאספת. היא אינה מורידה אלא רק מעלה. כלומר,
אינה מחסרת אלא רק מחברת.
יש בה מספר תאי התייחדות לרווחת הנוסעים.
רכבת שלא כמכונית אינה עובדת על עקרון החיכוך.
היא עובדת על כללי המשיכה, והדחייה.
באמריקה של פעם עובדי כפייה סינים הניחו אדן לאדן, וחיברו מזרח
ומערב.
פה, במזרח התיכון, שזה עתה פסע החוצה בגאון מתוך הניילונים,
הסינים אינם עוסקים בזו המלאכה.
יש שיאמרו שהסינים כאן הם בכלל תאילנדים.
אחד הסינים (פיליפינית) ישמש כאח סיעודי בבוא העת.
אבל, מה לעשות, וכאן זה לא בית הספר,
וזאת אינה בעייה חשבונית חציסבוכה בשלושה נעלמים.
פה מקסימום תהיה משאית ענקית שנתקעה על הפסים.
בעיתון של מחר יכתב,
שגם נהגי קטר מתים בשעת התנגשות.