|
אחרי תקופה ארוכה של שנים רבות החלטתי לספר על שעבר עלי.
וגרם למעשה שהייתי כאסירה בביתי.
הכל התחיל במלחמת לבנון,כמו משפחות רבות גם עלינו נפלה בשורת
האיוב, כאשר אנשי היחידה לנפגעים הודיעו לנו על נפילת בני בשבי
המחבלים עם עוד שבעה חיילים מעמדת תצפית שבו שהו.
כך החל הסיוט שנמשך שנים ואיש לא ידע כיצד ומתי יגמר.
נשארנו רק עם התקווה והיאוש.עשיתי כמיטב יכולתי לתפקד אך עיקר
מאמצי הושקעו לעשות למען שחרור בני מהשבי.
קשה לתארר את שעבר עלי בזמן השבי ואחריו.עצב וצער היו מנת
חלקי
עד שלאט לאט התחזקה בי התקווה שיהיו לי הכוחות לצאת מהטראומה
הקשה.
בפרקים הבאים הסיפור במלואו... |
|
|
שמתם לב
לכיתובית
באדום?
ממש כאן
מתחת לסלוגן..
תסתכלו,
היא שם!
אני לא מדמיין
היא שם!
שוקי, בחיאת
תן מבט, אני
אומר לך יש שם
כיתובית!
כותב הסלוגנים
היחיד בגיוס
בחורי ישיבות
לצלב האדום. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.