ממשיך לשחק אותה קשוח, וזה נהיה יותר קשה
אני הצד הקשה של הלחם, זה שאפחד לא רוצה
אני מחייך אבל עמוק בפנים אני רוצה לבכות
ואת יודעת מה? את לא שווה את הדמעות
את לא שווה ת'רגשות האלה שאני מקדיש
אני שם בך ת'חיים ואת הורגת אותי
אפילו בלי לומר קדיש!
אני נגיש ופתוח, חושף את התחושות
תענוגות זה כבר פנטזיה, נשאר לאכול ת'עלבונות
אני מקבל ת'שוני, אבל אותי לא מקבלים
אנלא שונה אני סבבה, ועדיין החיים לא מחייכים, בשלל צבעים
לא מראים סימן טוב, שאולי יהיה יותר בסדר
מה אכפת לי תעודה מושלמת? אם בנשמתי יש שבר
כן...
אני מחפש אותה - רודף אותה נותן לה הכל
מחפש דרך הדדית אבל מוצא רק עוד דרך ליפול
לא נורא בשבילך, אבל בשבילי זה איום
משדר גלי חום, אבל את קפואה כמו קרחון!
איך את יכולה, לדפוק ברזים בלי הפסקה?
עם ברזים כמו שלך גם הכנרת הייתה מלאה
את עושה אותי קטן כל כך לפעמים מרגיש כמו נמלה
עמלמלה ועומלת, אבל סובלת רק נופלת
רק הולך ומתחשל, אבל אנ'לא טלית שכולה תכלת
כי אני לא צבוע... ואני בטח לא מזויף
הכישלונות - והטמטום? אני זה המשותף
אני זה שתמיד יעמוד ויסתכל מהצד
כשכולם הולכים קדימה, אני הולך אחורה כמו נאד
אני תמיד באחוריים בקיצור המצב שלי בתחת
אני אוכל ת'קש כל יום ועדיין לא מוצא ת'מחט
הנורה האדומה שאמורה להדלק? נשרפה
והאישיות המקורית שלי? הלכה ונשכחה לה
כי מי יבוא לומר לי, שאני בנאדם לא שפוי?
אנ'לא כותב על הצד, אז למה החיים בקו נטוי? |
