ספירה ומספרים
זה עניין ריאלי.
יש שסופרים ברגש
כמו עידן למשל.
כשנולד, שמח לגלות
ששניים ועוד אחד,
זה פתאום שלושה.
שמח לצרף חבר
ולסכם לארבעה.
חיכה המון. ובנועם,
הכריז - חמישה!
כשרצה לספור 'שישה'
תיקנו אותו - 'שש'.
היה גדול כדי לדעת
ששניים זה אחד ואחת,
בתנאים של מחובר.
כשראה בעיניים נמסות
איך שניים של ממש
הופכים לשניים של אחד.
אחד פה ואחת שם.
היה עצוב לספור מרחוק,
ששישה, זה שניים פה
וארבעה שמה ברחוק.
ורק כשמטוס נוחת
אפשר לספור חמש.
המשך הספירה הוליד
חשבון אימה של כאב,
כי לחסר זה לאבד.
ושמיים אינם מחכים,
וכמו משחק הילדים
לוקחים ולא מחזירים.
בעצב ודמע ספר,
שארבע פחות אחד.
אחד של ממש
זה שלושה.
ספר ימים - שבעה,
ספר שלוש.
סופר שנים כל השנים.
ויישאר לספור - 'שלוש'. |
